אני אפתח ואומר שאני פריק של ארוחות בוקר.
אבל לא ארוחות הבוקר שמגישים במדינתנו הנאווה, עם האבוקדו החמוץ, הטונה היבשה סלט הירקות שקצצו לפני יומיים והחביתה שהיא עלבון ובכייה לדורות של ביצים שנתנו את נשמתן בשם המזון אותו אנו זנים; יבשה, אלסטית, לא מתובלת (ולפעמים קרה) היא החביתה המוגשת בבתי קפה למיניהם כתירוץ עלוב לארוחת בוקר.
כל פעם שאני אוכל ארוחת בוקר כזו, אני קצת מת בפנים.
לא.
אני אוהב ארוחות בוקר של ביצים טובות (ואני לא מדבר על ביצים אורגניות או ביצי חופש – כי אני לא מאמין באלו- על כך בהמשך). אשר לא ערבבו אותן עד מוות לפני הטיגון (דבר התורם לאלסטיות), אולי הוסיפו להן קצת שמנת (חס וחלילה), אשר תורמת לאווריריות, ובטוח שהוסיפו להן מלח ופלפל (אשר תורמים לטעם).
ולכן, החלטתי לפרוס את משנתי לארוחות בוקר.
ומתחילים – איך לא, מהאומלט.
אסקופייר תיאר את האומלט כביצה מקושקשת, אשר מוחזקת כיחידה אחת על ידי מעטפת שהתמצקה, עור ביצה שחומם קצת לאחר השלב של הלחות והרכות, עד שהוא מגיע לשלב קשה אשר יש לו כוח להכיל ולעצב את השאר.
אמנם רובנו לא אוהבים את הביצים שלנו נוזליות, אבל אני גיליתי שזה דווקא די טעים כשהאומלט עשוי לדרגת מדיום (כן, אומלטים מבושלים בהתאם לדרגות הבשר – רר עד וולד אן).
בכל מקרה, לענייננו;
כשמכינים אומלט, אם רוצים שיהיה לו מילוי, רצוי מאד שהמילוי יהיה מוכן ומבושל/מטוגן מראש, זאת כדי שניתן יהיה למלא את האומלט והמילוי יחומם בתוך האומלט ולא יהיה צורך בבישולו. זאת הואיל וזמן הבישול של האומלט הוא קצר ביותר.
במקרה שלנו הכנתי מראש מילוי של בצל מטוגן, פטריות מטוגנות (עם טימין, מלח ופלפל – נהדר) שנפרסו לאחר שהתקררו, סלמי מטוגן, פטרוזיליה קצוצה וגבינה.
בשלב הראשון שוברים את הביצים (בין 2 ל-3, תלוי בגודל).
ממליחים, מפלפלים, מוסיפים כף-שלוש של שמנת מתוקה (הכי שמנה שניתן, כמובן).
וטורפים קלות ובעדינות. חשוב לא לאמץ את הביצים, הן לא אוהבות את זה.
מחממים מחבת.
וכשאני אומר מחבת, אני צריך להסביר משהו – מי שרציני בקשר לאומלטים שלו (ובכלל בקשר לארוחות הבוקר שלו), כדאי שיקנה מחבת שיהיה רק לביצים, מי שמערבב מחבתות – סופו שהביצים שלו יידבקו למחבת והוא לא יוכל לעשות אומלט טוב (כשהייתי שף ארוחות בוקר פעם, לפני שנים רבות, היו לי 3 מחבתות רק לחביתות ואם מישהו מהצוות היה נוגע לי במחבת, הוא היה חוטף אותו בראש).
כשהמחבת חמה (ומשומנת) – מוסיפים את הביצה. מערבבים קלות במחבתבאמצעות מרית עמידה לחום, בכדי שהביצה תתמצק בקלות יותר.
כשכמעט מגיעים לדרגת העשייה הרצויה, מוסיפים את המילוי ומטים את המחבת כלפיכם).
לאט לאט מנערים את המחבת כך שהאומלט גולש לשפת המחבת ואז עוזרים לו (עם מרית או תרווד) להתגלגל על עצמו.
כשהאומלט התמצק למאין אליפסה ארוכה, מקרבים את הצלחת והופכים במהירות את האומלט לצלחת, כך שהשוליים הפתוחים של האומלט יהיו על הצלחת וכל מה שייראו מלמעלה הוא ביצה יפה וצהובה.
וכך הוא נראה לאחר שאוכלים את קצהו (שימו לב ללחות הפנימית):
