יום שלישי, 31 במאי 2011

מח"מ -מעשנת חבית מכוערת

טוב, קודם כל, יש לי מנויה אחת!
ייפי!
ועכשיו לנושאים קצת יותר כבדים....
מזמן הבטחתי לאותה המנויה שאכתוב לה קטע על בניית מעשנת. אז הנה אני עושה לה את החיים קלים יותר וכותב את זה כאן, והיא רק צריכה לעשות לינק לפה בשביל לפרסם את זה (אם היא באמת רוצה, היא גם יכולה להעתיק מילה במילה את מה שכתבתי – אני מרשה לה חגיגית)...
ולענייננו:
למה מעשנת?
קשה לי להסביר את זה למי שמעולם לא אכל משהו מעושן טוב, אבל אין כמו נתחים מעושנים בשביל להשביע רעב מיוחד לבשר מיוחד....
יש שני סוגים של עישון – חם וקר. אנחנו נדון בעישון חם בלבד.
כמובן, כמו כל דבר, ניתן לרכוש מעשנת בכל מיני חנויות, חוץ משני היתרונות הגלומים בה (1. בדרך כלל יש מתקן שמאפשר ניקוי מהיר של המעשנת מהפחמים המשומשים ו-2. יש לה בדרך כלל מד-חום שאומר מה החום במעשנת) העלויות של מעשנת קנויה הן בין פי 10 לפי 20 מהעלויות של להכין מעשנת בעצמך (חוץ מזה, ההכנה של מעשנת היא חוויה בפני עצמה).
אז נתחיל מההתחלה...
הכלי האידיאלי ממנו נבנה מעשנת הוא חבית ובשביל זה צריך למצוא אחת. בדרך כלל מומלץ להתרחק מכל מה שמצופה אבץ ( כמו דודי שמש ישנים) ובמקום זה ללכת על חבית חדשה שניתן לאחסן בה אוכל (מה שנקרא באנגלית–food grade), אני מצאתי חבית כזו (שמכילה 218 ליטר) במפעל פחמס  שנמצא בעין החורש (http://www.pachmas.com/info/heb/products/metal_drums/05otcyl/218.htm ).

לחבית הזו מתאימים רשתות עיגוליות של וובר (יש בקוטר של בין 50 ל-60 ס"מ, (הואיל וקוטר החבית הוא 57 ס"מ – אלה מומלצים). בנוסף, אם אתם גם עצלנים (כמוני), במקום לבנות "סל גחלים" משתמשים במנגל פחמים קטן קנוי בשביל העישון (מה שמכריח גם לקנות כזה מנגל).

 




ועכשיו לעבודה:

1. מתחילים בלהביא את החבית הביתה (קצת קשה כשאתה נוהג בטויטה קורולה, אבל אפשרי בכל זאת – על המושב שליד הנהג, כשהכיסא משוך עד הסוף אחורה).

2. מחוררים את החבית:
קדחתי 8 חורים בקוטר 0.5 ס"מ, שווה בשווה, מכל צידי תחתית החבית, כ-5 ס"מ מהתחתית (כדי שבוץ ואדמה לא יסתמו את החורים). כמו כן קדחתי 8 חורים באותו אופן על המכסה של החבית (כדי שהעשן יוכל לצאת והגחלים לא ייחנקו.

(התמונה צולמה לאחר שלב 3)

3. שורפים את החבית ואת המכסה:
הדלקתי אש בתוך החבית, בכדי להוריד את הציפוי שמצפים את החביות הללו האש הייתה (והייתה צריכה להיות) די חזקה. כשהיא  הייתה גם גבוהה, שמתי את המכסה על החבית בכדי שהציפוי שעל המכסה גם יישרף. צריך מאד להיזהר לא לנשום את האדים של החומר שנשרף כי הם – א. מסריחים. ב. קרוב לוודאי רעילים.

4. מנקים את הפיח שנשאר אחרי השריפה.
מנקים טוב טוב, ולא לובשים חולצה טובה בשביל זה, בכלל, אם יש ילדים גדולים מספיק – עדיף לסנג'ר אותם שהם יעשו את זה. זה נוראאאא מלכלך.

5. עכשיו קובעים איפה רוצים שהרשת תהיה, (אידיאלית, הרשת תהיה משהו כמו 47-57 ס"מ מהפחמים, מה שמשאיר טווח די רחב בחבית של ה 218 ליטר. חשוב לזכור לשים לב שהמרחק מתחתית החבית הוא לא המרחק מהגחלים, הגחלים יישבו בגובה של בערך 20 ס"מ מתחתית החבית).
אני החלטתי לשים 2 רשתות, כדי שאוכל לעשות יותר בשר במכה אחת, אז שמתי רשת אחת שתהיה 47 ס"מ מעל הגחלים ואחת שתהיה 55 ס"מ מעל הגחלים.
את הרשתות מניחים על ברגים (שכחתי להגיד את זה, נכון?) – קודחים 3 חורים בגובה שרוצים (היינו – 3 חורים בגובה 47 ס"מ מהגחלים), מלבישים שייבה על בורג, מכניסים לחור, מלבישים עוד שייבה ומחזקים אותו עם אום. למה 3 ברגים ולא 4? – בגלל שזה יוצא יותר יציב, תסמכו עליי על זה.
אם רוצים 2 קומות של רשת (כמוני) אז בקומה העליונה לא מכניסים בורג אחד עד הסוף, אלא רק עד החצי (כדי שיהיה נוח להוציא ולהכניס את הרשת התחתונה). הכל תלוי כמובן, באורך הברגים שאתם מכניסים.


עכשיו שסיימתם יש לכם מח"מ - מעשנת חבית מכוערת (מה שנקרא – Ugly Drum Smoker באנגלית).
על בישול במח"מ – בהמשך...

2 comments:

  1. במקום לאלתר גריל חובבני ולא איכותי גריל וובר מומלץ בחום

    השבמחק
  2. לא ברור אם כדאי בכלל לצלות בשר על חבית מזוהמת, עדיף לנסות גריל וובר

    השבמחק