על ראיונות עבודה כעורכי דין

לכל מי שחושב ללכת ללמוד משפטים ואתם קוראים את הבלוג הזה, אני יכול לייעץ לכם משהו אחד – לכו ללמוד משהו אחר.

לכל מי שכבר תקוע ומחפש עבודה בתחום הזה, אז הנה המקום לשתף בתסכולים המשותפים לכולנו...

מציאת עבודה היא אף פעם לא דבר קל ומי שמכיר אותי יודע שבמהלך חיי המקצועיים החלפתי כמה פעמים עבודות (רק פעם אחת זה נעשה ברצון מלא) ופעם אחת תחום התמחות (מליטיגציה למסחרי).

במהלך התקופות בהן החלפתי עבודות היו גם תקופות מסוימות שביליתי בביתי (דבר חיובי מאין כמותו, לדעת אשתי שנצלה את ההזדמנות לגרום לי לבנות לה ספריה בחדר העבודה שלה, לסדר את הגינה, לעשות childproofing את הבית ומה לא) והאמת - הפעם האחרונה בה זה קרה הייתה דווקא די חיובית (הקשר ביני לבין ילדיי חוזק לאין שיעור).

אבל, בכל תקופה כזו, ישנם ראיונות העבודה הבלתי נמנעים ו"תהליכי קבלה" לעבודה הזויים משהו.

כאן אחלוק עימכם את קורותיי.

המשרד הגדול- הג'סטה.

התראיינתי פעם באחד מ-7 המשרדים הכי גדולים בארץ (אני לא אנקוב בשמות, אבל הוא לא בטופ 5, והוא לא ש. הורוביץ...). וראיין אותי השותף שהקים שם את מחלקת ניירות ערך. באותו זמן נולד בני השני ואני התלבטתי אם אכן זה הזמן לחזור למשרדים הגדולים.

בכל מקרה, כנראה שהרשמתי אותו, כי הוא חיזר אחרי די בעקשנות והציע לי הצעות מרחיקות לכת מבחינתו.

אבל מה הייתה ההצעה שהביעה את זה שהוא מוכן לתת לי (כמעט) כל מה שאני ארצה?

אלו מילותיו המדוייקות: "אני יכול להבטיח לך שיום אחד בשבוע תצא ב-17:30 מהמשרד ויום אחד תצא ב-19:30 מהמשרד. "

נראה תמים (אפילו חיובי) לא?

אז זהו, שלמי שלא עו"ד (ולכן לא מיומן בקריאה בין השורות) ולמי שלא יודע ומבין איך עובדים במשרדי עו"ד. המשמעות של המשפט הזה היא שמתישהו (כנראה ביום שבת) אנחנו ניתן לך לצאת ב-17:30 מהמשרד ומתישהו (כנראה ביום שישי) אנחנו ניתן לך לצאת ב-19:30 מהמשרד. בכל שאר הימים – תביא מיטה מתקפלת ותגיד שלום יפה לילדים – כי הפעם הבאה שתראה אותם תהיה בגיוס.

ואני שואל את עצמי איך הם לא מתביישים להגיד לך את זה.

החברה התעשייתית – המריחה

זה עניין שחזר על עצמו בשתי חברות תעשייתיות שהייתי אצלן בראיון, יש "תהליך".

אם במשרד עו"ד אתה מתראיין ביום ראשון, בא לדיון שכר ביום שלישי ומתחיל לעבוד ביום ראשון אח"כ אז בחברות התעשייתיות אתה מתחיל בראיון אצל העוזר ליועץ המשפטי (מישהו עם פחות ניסיון ממך) והוא אומר לך בסוף הראיון שיש עוד שלב ושבעוד שבועיים יגידו לך אם עברת.

אחרי חודש אתה מרים טלפון ומגלה שעברת, אבל יש עוד ראיון שאתה צריך לעבור עם היועץ המשפטי עצמו (בדרך כלל יועצת) ובראיון הזה אתה צריך להיזהר, כי זו מישהי שיש לה ניסיון בערך כמוך, והיא מפחדת מכל מי שהוא טיפה חזק וגם מוכן לעבודה קשה (כי היא לא עשתה שום דבר כמעט מהיום שבו הגיעה לחברה). הסיבה שהיא מפחדת היא שהיא חושבת שמישהו כזה יכול לגרום לפיטוריה (ובצדק, היא לא עושה שום דבר כמעט). אז אתה עובר ראיון אצלה והיא אומרת לך שהיא צריכה לראיין עוד 3 אנשים והיא תחזור אליך עוד חודש.

חודש!

אחרי חודש אתה מתקשר והיא אומרת לך שעברת (יחד עם עוד 3 אנשים), אבל יש גם מישהו בארה"ב שאתה צריך לדבר איתו וזה ייקח 3 שבועות לתאם מועד לשיחה של 15 דקות בטלפון. למה 3 שבועות?! למה לא?!

(בסוף השיחה אתה נזכר שגם בשלב הקודם היו איתך עוד 3 אנשים ואתה תוהה למה היה השלב האחרון עם רשימת המועמדים לא הצטמצמה בכלל).

בכל מקרה, אחרי 3 שבועות אתה מדבר עם האמריקאי בטלפון ואז שולח מייל ליועצת המשפטית שמדווח שהמלאכה בוצעה.

היא אומרת שתחזור אלייך בעוד שבוע עם החלטה.

אחרי שבוע, אתה מתקשר אליה, והיא אומרת לך שהיא הצליחה לצמצם את זה לשני אנשים ואתה אחד מהם, אבל היא רוצה להיפגש איתך בשבוע הבא שוב לדבר.  אתה מוכן להגיע? – כן בטח.

יום לפני שאתה אמור להגיע אליה לפגישה, היא נזכרת שאתה צריך לעבור ראיון גם בכוח אדם.

נו באמת! עכשיו נזכרתם?!

טוב, אז אתה הולך לראיון בכוח אדם ואחר כך חוזר אליה לפגישה.

ומה היא זורקת לך בפגישה?!

"אני קיבלתי את ההרגשה שאתה 'לא משחק את המשחק'"

WTF?

מה ז"א לא משחק את המשחק?!

כשאתה מבקש הבהרה היא אומרת שלא שלחת מייל תודה לפוץ בארה"ב שראיין אותך בטלפון למשך 5 דקות...

תגידי את רצינית?!

ואחרי כל זה אני עדיין לוקח להם חודש לתת לך תשובה (אחרי שאתה כבר החלטת, אחרי השיחה איתה, שאתה תישרף חיים ולא תבוא אליהם).

המשרד הקטן

פה זה פשוט וקל – באת לראיון, מצאת חן בעיניהם, סגרת על המקום, תתחיל ביום ראשון.

זה לא אומר שהם נחמדים, זה לא אומר שיש עבודה (יכול להיות שלקחו אותך כי חשבו שתיכנס עבודה וכשהיא לא נכנסת – יפטרו אותך) אבל לפחות הם זריזים.

לסיכום

כמעט כולם חארות בשלב הזה של חיפוש העבודה, וכמעט כולם יוצאים מתוך נקודת הנחה שאתה צריך לרדוף אחריהם. מאידך בשוק הנוכחי של עו"ד ועם הרוויה במקצוע עריכת הדין זה שנוצר buyers market לא צריך להפתיע אף אחד.

*Disclaimer*

לאחר שיחה עם ידידה שלי (שאני מעריך את דעתה מאד) הובהר לי כי ייתכן שהטון של דבריי בפוסט זה הוא סקסיסטי. על כך יש לי שתי תגובות:
1. הכוונה לא הייתה לכתוב קטע היות סקסיסטי. מה שנכתב כאן בוסס על פגישות ודיונים שנערכו עם 4 יועצות משפטיות שונות שהכרתי בהליכי חיפוש עבודה שונים אותם עברתי, בזמנים שונים. בכל היסטוריית חיפוש התעסוקה שלי נתקלתי אך ורק ביועץ משפטי אחד ממין זכר (והוא היה החלטי ולא מרח אותי).  לאורך חיפושי העבודה שלי נתקלתי במראיינים ובמראיינות בכל סוגי המשרדים והחברות ותסמונת היועצת המשפטית הוא דבר שנתקלתי בו רק בחברות (שותפות במשרדי עו"ד היו גם הן החלטיות ביותר ובעל אופי חזק), מה שגורם לי לתמוהה מי הולכת בדיוק להיות יוע"מ של חברה.
2. הבלוג הזה הוא מקום לי להביע את דעותיי. חלקן לא מקובלות על אנשים מסויימים וחלקן כן (אני בטוח ששותפים בכירים שקוראים (אם קוראים) את הבלוג הזה, לא ממש מרוצים מהעמדות שלי בנוגע לשעות נוספות במשרדי עו"ד) - אפשר לקרוא אותו, אפשר לא, אפשר לא להסכים עם הכתוב ואפשר גם להגיב, אני אפילו אשמח לקבל תגובות (ובתנאי שהן ענייניות) ואם משכנעים אותי שאני טועה - אני מודה בכך (וגם מתנצל, אם צריך).

ותודה לס. שהפנתה את תשומת ליבי.