יום ראשון, 15 באפריל 2012

1 – 0 לטובים.

למי שלא יודע. פעם, לפני שנים רבות, הייתי ליטיגטור. למי שבאמת לא יודע – ליטיגטור זה עורך דין שמופיע בבתי המשפט.
אני נמשכתי לענף הזה של המשפט בגלל שחשבתי (בזמנו הייתי ילד טיפש) שבאמצעות המשפט ובתי המשפט ניתן יהיה לתקן עוולות של אנשים/שנגרמו על ידי אנשים או לאנשים.
במיוחד חרה לי כל הנושא של עוולות על רקע מסחרי (לא, לא לפי ההגדרה של חוק עוולות מסחריות) – היינו עוולות שנגרמו לאנשים עקב ניצול לרעה של כח מסחרי. דוגמאות קלאסיות לזה הן ניצול של מונופולין את יכולותיו ושליטתו בכדי לקבוע מחירים (מישהו אמר לכאורה תנובה?) או ניצול חוסר ידע של הצרכן על מה שהוא קונה בכדי לדחוף לו משהו אחר (ופה אין לכאורה – תנובה (הפרשה של תנובה והסיליקון בחלב)).
וגם על "הרעים" צריך להגן (לא רק זה, אלא שהרעים משלמים הרבה יותר טוב מהטובים, והנשמה לא נסחטת לך עד שאתה רואה מהם כסף).
אז הלכתי להתמחות במשרד שמגן על ה"רעים" – חברות גדולות. והתמקדתי בתחום של תובענות ייצוגיות, כי זה מה שעניין אותי (הרי איזו עוד דרך יש להגן על קבוצה של מסכנים שנפגעו כל אחד מעט?).
ואז ראיתי שגם הרעים נפגעים כמו כולם...
אני זוכר, הלכתי לרשות ההגבלים העסקיים לצלם חומר מתיק חקירה שהתנהל כנגד אחד מלקוחות המשרד (דבר רגיל בשביל מתמחה במשרד גדול לעשות). ועמדתי וצילמתי, הרבה.
צילמתי במכונת צילום שנמצאה בתוך הרשות, כי הרי אסור להוציא את התיק מחוץ למשרדי רשות ההגבלים העסקיים (חס וחלילה לקחת אותו למשרד שלך ולצלם שם – איפה שזה עולה כמעט כלום).
וכשסיימתי, הגיע האיש שאחראי על הצילומים ברשות ההגבלים, הסתכל על המונה של המכונה ואמר לי כמה אני צריך לשלם.
זה היה משהו כמו 300 ש"ח עבור 100 עמודים (אל תתפשו אותי במילה עברו כמה וכמה שנים).
כן כן, 3 ש"ח לעמוד.
קיבלתי חשבונית שהייתי צריך ללכת לשלם בבנק הדואר (מזל שעוד היה פתוח). ושילמתי מכיסי (אחר כך קיבלתי החזר מהמשרד כמובן).
אבל רתחתי מזעם.
זה היה לא הרבה זמן אחרי שהייתי סטודנט (בדרך כלל ההתמחות מגיעה אחרי סטודנטיות), וליד הבית שלי היה מכון צילום שבו שילמתי 15 אגורות לעמוד (1/20 ממה ששילם בסופו של דבר הלקוח שלנו עבור הצילומים ברשות ההגבלים העסקיים).
ואז אמרתי לאחת מעורכות הדין במשרד (שלימים נהייתה שותפה שם) – שלדעתי צריך לתבוע את רשות ההגבלים העסקיים בתביעה ייצוגית (דרך אגב, זה היה לפני חוק תובענות ייצוגיות, למי ששאל).
הסיבה בעיניי היתה שרשות ההגבלים העסקיים ניצלה לרעה את מעמדה כמונופולין בתחום העתקת מסמכיה. הרי לא היה אף אחד אחר שנתן שירותי צילום בתוך הרשות, ואני לא יכולתי להוציא את המסמכים מתוך הרשות, אז הלכה למעשה אין כל תחרות בתחום הזה והמחיר שהרשות קבעה לעמוד היה פי 20 ממחיר תחרותי. וזה עוד רשות ההגבלים העסקיים!
אותה עורכת דין חייכה ואמרה שזה לא מסוג הדברים שהמשרד יסכים להתעסק איתם.
אני היום יודע, מניסיוני, שההתעסקות הזו היא מלוכלכת, מתסכלת, מעצבנת ולא מתגמלת (אתה אף פעם לא תקבל גמול בשיעור שבאמת יצדיק התמודדות עם כאב הראש של תביעה ייצוגית) והשופטים תמיד יסתכלו עלייך בעין עקומה (וזה לא משנה שמי שאתה תובע הרוויח 50 מיליון ש"ח על ידי זה ש"גילח" 20 אגורות מכל לקוח שנכנס לו לדלת במשך 7 שנים) ואני הגשתי כמה תביעות כאלו בעבר.
ואז קמו שני עורכי דין, עו"ד יחזקאל סיבק ועו"ד גלי עציון ועשו מעשה - הם הסכימו לקחת על עצמם ניהול של תביעה ייצוגית כנגד רשות ההוצאה לפועל ("ההוצל"פ").
מה עשתה ההוצל"פ אתם שואלים?
אותו הדבר כמו ראשות ההגבלים העסקיים.
ההוצל"פ החליטה בשנת 93 שהיא גובה 3 ש"ח לצילום מסמכים על ידי פקיד (סכום שערוריתי כבר אז) אבל עד סביבות שנת 2006 אנשים יכלו להוציא את התיקים הפיזיים שלהם ולצלם בעצמם, במחיר זול יותר. מסביבות 2006 כל התיקים נסרקו ועכשיו אין לאף אחד ברירה אלא לבקש מפקיד ש"יצלם"(ידפיס) את המסמך. אתה לא יכול לבחור רק עמוד מסויים מהמסמך ואתה לא יכול לעיין במסמך לפני ההדפסה (אלא בנסיבות מסויימות). אז רצית החלטה של 10 עמודים – שלם 30 ש"ח (וזה לא כולל את הטירטור של ללכת ולשלם באמצעות בולי דאר).
עכשיו – מי שנכנס להוצל"פ הוא גם ככה במצב לא פשוט. אם אתה חייב – אז יש סיבה שאתה חייב (אין לך כסף), ואם אתה זוכה – אז כבר הוצאת כ"כ הרבה בשביל להגיע להוצל"פ שממש לא בא לך להוציא עוד, אבל להתווכח עם ההוצל"פ זה עוד יותר יקר.
אז שני עורכי הדין הללו הגישו תובענה ובקשה לאשר אותה כתובענה ייצוגית. – שאפו על ההשקעה הנכונות והמאמץ (במיוחד כנגד המדינה שלה יש אמצעים בלתי מוגבלים להתגונן – האמצעים שלנו (הרי אנחנו מממנים אותה)).
וביום 25.3.2012 נתן כבוד השופט סולברג (אחד מהשופטים הרציניים במחוזותינו) את החלטתו בבקשה.

בראשי פרקים, זה מה שהוא אמר (בציטוטים) –
·         " קביעת אגרה בשיעור שמגלם בחובו רכיבים נוספים מעבר לעלות הצילום, בשיעור בלתי סביר, פוגעת ללא צידוק בזכות הגישה לערכאות" (פסקה 16 להחלטה).
·         "מן הנתונים שהוצגו על-ידי הצדדים עולה כי שיעור האגרה שגובה המשיבה גבוה עשרות מונים מעלות העתקת המסמך בפועל. כאמור, עלויות העתקה ועיון במסמכים, בערכאות משפטיות, וכן גם בגופים ציבוריים אחרים, הן בשיעורים נמוכים במידה ניכרת מן האגרה שנקבעה בתקנות. בבתי משפט מוצבות מכונות צילום ומחירו של צילום הוא 30 אגורות לעמוד" (פסקה 20 להחלטה).

והציטוט שאני הכי אוהב:
·         "מדובר בשירות מונופוליסטי של המשיבה, אין ניתן להעתיק או לצלם את מלוא מסמכי תיק ההוצל"פ בדרך אחרת, וגביית אגרה בסכום של 3 ₪ לעמוד אינה סבירה. הבקשה לאישור תביעת ההשבה מהמדינה כתובענה ייצוגית מתקבלת." (פסקה 46 להחלטה).

עכשיו, בואו נהיה ריאליים – הרי אין סיכוי שזה ייגמר בזה. אנחנו יודעים שזה יתגלגל לפחות עוד ערכאה אחת, וגם אחר כך יהיה דיון ודיון נוסף ואז עוד צריך לדון בתובענה לגופה (לא סתם ראבי נגד תנובה נהפך ליורשי ראבי נגד תנובה ושמש נ' רייכרט נהפך ליורשי רייכרט נ' שמש). אבל...
יש מקום להגיד כל הכבוד לעורכי הדין ולשופט (דבר שאני בדרך כלל לא עושה). פשוט כי מגיע להם.
אז,
כל הכבוד לכם, החברים הנכבדים יחזקאל סיבק וגלי עציון שראיתם עוול, ניסיתם לתקנו והתמדתם והצלחתם (גם אם זה יהיה רק שלב אחד בסולם) – על אף שכר הטרחה הזעום שנפסק לכם, שאני בטוח שלא שיקף אפילו קמצוץ מהעבודה שבאמת עשיתם בתיק. מגיעה לכם הערכה (והערכתי נתונה לכם).
כל הכבוד לך – כבוד השופט סולברג, שעל אף שאני בטוח שאתה לא ממש זקוק להערכתי, היא נתונה לך. על כך שראית לנכון לתקן עוול ובהחלטה אמיצה (ונדירה לבתי המשפט במחוז ירושלים – שבדרך כלל נוטים לתקוע יתדות בגלגלי תובענות ייצוגיות) אישרת תובענה ייצוגית אשר (לדעתי) בהחלט ראויה להתדיינות בדרך של תובענה ייצוגית.

לסיכום
עשיתם לי את הפסח ו(קצת)החזרתם לי את האמונה בבתי המשפט...


ומחיוך אחד (שלי) – לחיוך אחר...

3 תגובות:

  1. אל תהיה כל כך קטן אמונה. לפעמים הטובים גם זוכים

    השבמחק
  2. עו"ד שף יקר בודאי תשמח לדעת כי בפסק דין סופי של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, (השופטת בן אור שהחליפה את השופט סולברג) נקבע כי רשות האכיפה תפצה את הציבור ב- 24 חודשים של צילומים חינם וכן היא חוייבה לקבוע מחיר סביר לצילומים הבאים
    כמו שאמרנו - לפעמים גם הטובים מנצחים :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן מקרה יוצא דופן שהעלה לי חיוך למשך כל היום :-)

      מחק