שינוי כיוון

טוב, למי שקורא את זה (ויודע שאני לא כתבתי כבר הרבה זמן) - לא, אני לא מפסיק להיות עו"ד (כי השעות הנוחות, התנאים הנהדרים, הכסף המצויין והעבודה המעניינת הם כ"כ כיפיים). השאלה היא יותר של כיוון הבלוג.

Let's face it, אני לא אוהב כ"כ לכתוב על משפטים ועריכת דין (למרות שמידי פעם מתפלק לי Rant משפטי, או התדיינות בנושא משפטי). ואני כן אוהב לכתוב על אוכל.

אבל...

נוספה לי אהבה חדשה-ישנה, ועליה נראה לי שאני מאד אשמח לכתוב (יותר ממשפטים בכל מקרה).

על כן, אני מכריז על הוספת כיוון לבלוג. וכיוון זה הוא - צילום!

מי שמכיר אותי טוב, יודע שאני התחלתי לצלם בערך בגיל 16-17. תוך כדי זה שהשאלתי את מצלמת הפנטאקס honeywell (שמשום מה קראו לה כך כי, למיטב ידיעתי, היצרן היפני חשב שהוספת שם אמריקאי שכזה יעזור לחברה יפנית לפרוץ לשוק האמריקאי) של אבי (המצלמה הזו עובדת עד היום ואין עליה). עם עדשת פריים של 50 מ"מ (לדעתי) ותו לא.

לא ממש ידעתי מה אני עושה אז. ההנחייה של אבא הייתה שאם המחט נמצאת בחור בין ה + ל - אז החשיפה היא טובה, אם לא - צריך לשנות או את המהירות או את הצמצם (לא ממש התדיינו בנושא עומק שדה, אסא וכד'). 

את הסרט היית מטעין מאחורה, ומגולל אותו ביד. את האסא של הסרט (וכן, אני עדיין קורא ואמשיך לקרוא לזה אסא (ASA) ולא אכפת לי ש"היום קוראים לזה ISO") הייתי מכוון על ידי משיכת הכפתור של המהירות למעלה, סיבוב והחזרה. ואם הייתי שוכח את זה - היו לזה השלכות על כל הסרט. לפתח עלה הרבה (מה שאומר שלא צילמתי הרבה תמונות וחשבתי על כל תמונה שצילמת לפני שצילמת אותה-במיוחד בגלל שבאותו זמן עבדתי בבורגראנץ' והרווחתי הרבה פחות משכר מינימום). וכמו כל שאר העולם - גם אני פחדתי מפלאש (עוד על כך בהמשך...).

את כל התמונות של הכיתה שלי לספר המחזור שלי צילמתי עם המצלמה הזו (שהייתה כבר אז בת 20+ - היום היא עברה את ה-40 לדעתי).

לאחרונה (לפני יותר מ-8 חודשים) החלטתי לפנק את עצמי וקניתי לי Pentax Honeywell היא עלתה לי 100 ש"ח (כולל עדשת 35 מ"מ) והוספתי לה עדשת פריים טלפוטו של 200 מ"מ (וואו!) בכ-50 ש"ח. והכל - מebay.

אני חייב להגיד שאני לא מסוגל להסתכל על המצלמה הזו בלי לחייך.

לא יודע למה. אבל המראה שלה, המשקל שלה בידיים (כבד, המצלמה עשוייה מפלדה כלשהי), הריח של הנרתיק שלה (נרתיק חיקוי עור שבא עם המלצמה כשקנית אותה ובפנים יש לבד מוזר כזה) פשוט מעלה זכרונות פשוטים וטובים.

והמצלמה הזו, לדעתי, תשרוד אסון גרעיני (יחד עם הג'וקים). פעם כשלקחתי אותה לתיקון, אמרו לי בחנות שגם אם טנק יעבור על המצלמה הזו, היא תמשיך לעבוד...

אז פנטקס – כי כבר לא עושים אותם היום כמו פעם (לא שאני יודע איך פנטקס בימינו – אני עם ניקון)....

הצעת חוק העונשין (הצעת חוק איסור צריכת זנות), תשס"ח-2008

ולעניין משפטי נטו –

בעקבות כתבה בידיעות (שהופיעה גם ב-Ynet : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4188537,00.html) החלטתי לכתוב את השורות הבאות:

הצעת חוק העונשין (הצעת חוק איסור צריכת זנות), תשס"ח-2008

אפתח בהצגת העמדה של הח"כים הנכבדים...

העובדות:

חברי הכנסת - אורית זוארץ, אורי אורבך, זבולון אורלב, דוד אזולאי, אורי  אריאל, אריה ביבי, זאב בילסקי, מיכאל בן-ארי, יצחק  וקנין (שהוא מורה למכונאות רכב), נסים זאב, חנין זועבי, ציפי חוטובלי (עו"ד!!!), אחמד טיבי, רוברט טיבייב, שלי יחימוביץ', יעקב כץ, סעיד נפאע (עו"ד!!!), מרינה סולודקין, ציון פיניאן, אברהים צרצור, נחמן שי, עתניאל שנלר ורונית תירוש הגישו יחדיו הצעת חוק לממשלה. הממשלה, המורכבת ממומחי המשפט של מדינת ישראל, אישרה אותה.

הצעת החוק היא די פשוטה והיא קובעת שכל מי שצורך שירותי מין בתשלום יבצע עבירה פלילית, וכמאמר הצעת החוק:

            "206. (א) הרוכש שירות של מעשה זנות, דינו – מאסר שישה חודשים."

ההצעה הזו מטילה אף תשלום פיצויים ל"נפגע" ואם בית המשפט מחליט שלא ליתן פיצויים – עליו לנמק מדוע.

בנוסף, קובעת הצעת החוק שאם אדם מורשע לראשונה בעבירה הזו, אז בית המשפט רשאי לתת צו מבחן ל"טיפול בקהילה" גם בלי הרשעה.

החוק מוסיף ונותן זכות לקצין משטרה להתלות הליכים כנגד מי שחשוד בעבירה כזו, בנסיבות מסויימות (ובתנאי שהלקוח יעבור "חינוך מחדש בכפייה" כהגדרת הסניגוריה להלן).

הנימוקים (מתוך הצעת החוק):

1.       "הזנות הינה תופעה שלילית מיסודה, היוצרת פגיעה בוטה בכבוד האישה וחירותה, בשוויון זכויותיהן של נשים בחברה, ובזכותה של האישה על גופה." (שימו לב לרטוריקה – אין גברים שהם זונות ואם יש, הרי שזכויותיהם לא ראויות להגנה...)

2.       "על מנת להיאבק בזנות ובסחר בנשים, לא די במאבקן של רשויות האכיפה בסרסורים ובסוחרים, כי אם יש להקטין את הביקוש לזנות, ולפעול נגד החוליה בשרשרת הזנות שהייתה עד היום סמויה מן העין – צרכן הזנות."

3.       "מתוך אמונה כי חינוך הינו הדרך היעילה והנכונה ביותר להתמודד עם תופעה זו, מוצע להקים תוכנית הדרכה ללקוחות, אליה ישלחו אנשים שנעצרו לראשונה בגין עבירה זו."

סייג (מתוך הצעת החוק):

"הצעת חוק זו אינה מבקשת לשלול את חומרתה המוגברת של העבירה הנוצרת כאשר הלקוח רוכש מין בתשלום מקורבן סחר או אישה המכורה לסם, אז מתרחשת עבירת אונס, וחל למעשה סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין".

כנגדם התייצבה (במפתיע) הסניגוריה הציבורית בתגובה מנומקת, על ידי ד"ר חגית לרנאו, עו"ד, שלהלן עיקריה:

1.       הצעת החוק היא עוד נידבך בקרימינליזציה בחברה הישראלית כאילו שהחוק הפלילי יהווה פיתרון קסום לבעיות חברתיות.

2.       הצעות החוק היא היחידה המוכרת לסניגוריה המבקשת להשתמש במשפט הפלילי ככלי לאכיפת אמצעים חינוכיים ותיצור, הלכה למעשה, חינוך מחדש בכפייה.

3.       ישנה מחלוקת חברתית על דרך הטיפול בזנות.

4.       הצעת החוק תגביל את חופש ההתקשרות ואת יכולותיהם של פרטים לממש את רצונם החופשי, בהסכמה.

5.       ההצעה לא מתמודדת עם הפגיעה בנותני שירותי הזנות. להיפך- היא רק תגרום לשירותי הזנות "לרדת למחתרת" דבר אשר ייצור פתח לפעילות עבריינות חריפה יותר (דוגמאות – תקופת היובש בארה"ב, עניין הסמים הקלים).

ואני מודה, שאמנם לא חשבתי על כל הטיעונים שהסניגורית הנכבדה ציינה וכולם טובים בעיניי, אבל יש לי כמה משלי (וגם קצת הרחבה על מה שהסניגורית הנכבדת כתבה):

1.     מוסר כליות והתוואי החוקי בישראל, ככל שהוא נוגע לשירותי מין.

כיצד ייתכן, שמנסחי הצעת החוק כותבים ש"הזנות הינה תופעה שלילית מיסודה" אולם אין כל איסור בחוק על מתן שירותי זנות?

יש בחוק העונשין 13 סעיפים הנוגעים לזנות. סעיפים אלו כוללים, בין היתר, הגדרה של סרסרות כעבירה פלילית, שידול לזנות, לחיות על רווחי זונה, ניהול בית בושת, השכרת נכס לשם ניהול בית בושת, איסור על פרסום שירותי זנות, ועוד...

בשום מקום לא כתוב שהזנות עצמה היא אסורה!

מדוע?

איך, כחברה, ניתן להגדיר את כל מה שקשור בזנות כעבירה פלילית, אך לא את הזנות עצמה?

ומדוע, במקום לדון בבעיה זו (והיא אכן בעיה) בוחרים חברי הכנסת להוסיף עוד נדבך לרשימת האשמים – הלקוח. עוד מעט יכתבו שלהגיד את המילה "זונה" זה עבירה פלילית אבל להיות זונה –זה לא.

ברור לי שיש הרבה ניצול של נשים למטרות זנות, יש סחר בבני אדם וכל אלה דברים איומים שיש לטפל בהם. אבל בתור עו"ד – בואו נבחן את מקרה הקיצון (הלא כ"כ קיצוני):

ישנה סטודנטית בת 25, שמעדיפה לקבל 500 שקל לשעה בשביל לשכב עם גברים במקום לקבל 25 ש"ח לשעה מטיפים במלצרות (ויש מקרים כאלו), והיא מתקשרת לצורך עניין בהסכם עם אדם בוגר ובריא בנפשו ובגופו לשם מתן השירותים. איך יכול להיות שהוא עובר עבירה פלילית והיא לא?!

אם הזנות היא תופעה שלילית מיסודה, בנסיבות האמורות שניהם צריכים להיראות כמי שעברו עבירה ולא רק הלקוח. אחרת אנחנו כחברה נותנים חנינה למי שלא מגיע לו.

2.     פגיעה בחירויות הפרט של הלקוח.

אני ליברטריאן, מה שאומר שאני אוהב את זכויות הפרט שלי, אם זו הזכות לשאת נשק, להצביע, לא לשלם מיסים או ללכת לזונה. זה לא אומר שאני אעשה את כל אלו (אני משלם מיסים, לא נושא נשק ולא הולך לזונות). אבל אני לא אוהב שמגבילים את חופש הפרט שלי. וכל פעם שמגדירים עבירה נוספת – חוצבים עוד חתיכה (קטנה ולא רלוונטית ככל שתהא) מחופש הפרט שלי. החתיכות הללו מצטברות, וחברי הכנסת בונים לעצמם בתים מהן וזה מרתיח לי את הדם.

3.    פגיעה בחופש העיסוק

ושוב אומר - אני ליברטריאן, מה שאומר שאני אוהב את זכויות הפרט שלי וגם את של כל שאר האזרחים איתי. אם יש אישה (או גבר) בוגרים בנפשם שבוחרים באופן מודע וחופשי לעסוק במקצוע העתיק בעולם (ויש כאלו). אזי הפיכת לקוחותיהם לעבריינים תפגע בחופש העיסוק שלהם וזה-דבר פסול בעיניי. הראיה – ח"כ אורית זוארץ, יוזמת הצעת החוק, מתלוננת שזונות מטרידות אותה הואיל והיא פוגעת להן בפרנסה (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4189955,00.html)

4.     חינוך מחדש בכפייה - המדרון החלקלק

כשקראתי את הצעת החוק, הדם שלי רתח בנושא הזה. כשקראתי את צורת הניסוח של הסניגורתי הנכבדת, הבנתי למה. הסניגורית היא זו שהטביעה את המונח "חינוך מחדש בכפייה" ואיך שקראתי את זה, עלו לי תמונות מהסרט "התפוז המכאני".

ברגע שמתחילים בזה, הסכר נפרץ ומי יודע מה יהיה השלב הבא...

http://www.youtube.com/watch?v=_NMzepSePD4

ועכשיו לדעתי הכללית:

במקום למסד את הזנות ובכך לוודא שניתנים שירותי בריאות לזונות, לקיים שליטה במחלות מין, לצמצם את היקף הסרסרות, אולי גם לצמצם את היקף הסחר בבני אדם לצורך הזנות (הואיל וינוהל מעקב אחרי הזונות) ולא פחות חשוב מכך (למדינה) – לקבל מיסים לקופת המדינה כתוצאה מרווחי הזנות ועקב כך, לנהל את הדיון הקשה (אבל לטעמי, הנדרש) בעניין הזנות בישראל, בוחרים חברי הכנסת הנכבדים להמשיך ולתקוף את כולם חוץ מאת הזונות עצמם/ן, בגלל שהם חושבים שהציבור יגיב להצהרה פופוליסטית ש"הזנות הינה תופעה שלילית מיסודה".

פשוט נהדר...

נ.ב.

אני מתכוון לשלוח לכל אחד מחברי הכנסת הנ"ל דוא"ל המפנה אותם לפוסט זה. מעניין אם מישהו מהם יטרח להגיב...

עודשף.

הגיגים על הקמת חברה

בגלל שהפוסט הבא מתעכב קלות באשמת מי שאמורה לשתף פעולה איתי עליו, החלטתי לתקוף אתכם בהגיגים על הקמת חברה;

מעטים עורכי הדין המסחריים שלא עשו זאת מעולם...
באים אלייך אנשים עם תקוות וחלומות, חושבים שהם ישנו את העולם, מתרופות אנטי ויראליות דרך מוצר שיעזור לטפל ברעב העולמי וכלה בחברה שתטפל בפן אבטחת האיכות של הימורים באמצעות הסלולר. בואו נהיה כנים - אולי אחת מתוך 50 באמת תעשה משהו.
ואז העניין מתחיל להסתבך ואנשים מבינים למה כולם שונאים עורכי דין...
אני נתקלתי בכמה "מאסטר" סיטואציות כשליוויתי הקמה של חברות שונות והחלטתי לשתף (אתם מוזמנים להוסיף סיטואציות שאתם נתקלתם בהן):

1. אני אציל את העולם:
   היזמים באים חדורי מוטיבציה (בדרך כלל צעירים), הם רוצים להקים חברה והם לא מבינים למה אתה, העו"ד, מכריח אותם לשבת ולהתקטנן על מה כל אחד יעשה בחברה, מה יקרה אם אחרי שנה וחצי הם רבים, כמה כל אחד מהם יקבל בחברה ואיך הם ייפרדו בלי לפרק את היצור הזה שהם מייצרים עכשיו, אישיות משפטית נפרדת ("הא?" "מה זה לעזאזל?").
2. הבאתי את אבא:
   היזמים חסרי ניסיון, אבל הם מביאים איתם את אבא/דוד/סבא שלהם, שהוא כבר הקים חברה פעם אחת (בזמן המנדט) והוא לא מבין בשביל מה צריך את כל עורכי הדין האלו. הרי כשהוא הקים חברה הוא שילם 40 גרוש למעאכר שעמד ליד רשם החברות. המעאכר נתן לו תקנון כתוב מראש (באנגלית - הרי זה היה בזמן המנדט) שהוא מילא בו בכתב יד את מה שהיה צריך למלא, הוא שילם עוד כסף לרשם החברות, שם טביעת אצבע (כי לא ידעו לכתוב) ומאז החברה שלו מתפקדת (אם הוא היה טורח לבדוק באתר של רשם החברות, הוא היה מגלה שהוא חייב 30 אלף שקל על אגרות שלא שילם, ושהדו"ח השנתי שצריך להגיש לרשם כל שנה לא הוגש מעולם, אבל כשתגיד לו את זה, הוא יסתכל עלייך כאילו שנפלת מהשמיים).
3. דבר עם העו"ד
   ויש את המקרים הכי פשוטים - כשאתה מייצג צד אחד בעסק ויש צד שני (שמיוצג גם כן) ואז עורכי הדין (אם הם בני אדם עורכי דין (עורכי דין הם לא בני אדם) הגיוניים ונורמאליים) מצליחים להגיע בינם לבין עצמם למשהו שלא "דופק" אף אחד מהלקוחות ומצליח להגן, באופן יחסי על זכויות כ"א מהלקוחות שלהם. הבעיה העיקרית עם הנושא הזה הוא שעורכי דין שוכחים לפעמים שהם לא הלקוח. ושאם הלקוח רוצה משהו - עורך הדין יכול רק לייעץ, המילה האחרונה היא של הלקוח, לא משנה כמה אתה דופק על השולחן.

 לסיכום - אני שונא עורכי דין שחושבים שהם הלקוח.

למה אני חייב את חיי כפי שהם היום לוופל...

הרבה אנשים שמכירים אותי יודעים את הסיפור הזה אבל בשביל מי שלא...

אז ככה:

אני גדלתי בבית שאבא זה לא היה דבר כ"כ נפוץ, פשוט הוא היה עמוס בעבודה(תמיד).

בכל מקרה הנוכחות שלו הייתה מוגדרת משהו מיוחד. ובשבתות בבוקר, כשהוא לא העיר אותנו עם כוס מים או עם מוזיקה רוסית עתיקה (ראו פוסט ב"פירורים" : אוצ'י צורניה), לפעמים, רק לפעמים, הוא היה מפנק אותנו בארוחת בוקר.

האפשרויות בדרך כלל נעו בין שתיים:

פנקייק או וופל בלגי.

הוא היה מוציא את ה- "waffleiron" (כן אני יודע שאפשר להגיד את זה בעברית, אבל אצלנו בבית אמרו את זה באנגלית ומהר, כמילה אחת) ומשתמש במיקס של אנט ג'מיימה (הוא היה מביא את זה מאמריקה). ומכין לנו וופלים.

שנים אחר כך, נפתחה חנות לוופלים בלגיים בירושלים (אני כבר גרתי בירושלים בתקופה ההיא), אבל אף פעם לא ממש הלכתי אליה כי לא הייתה לי סיבה – היה לי את זה בבית. לקח הרבה שנים עד ששוכנעתי ללכת לשם בפעם הראשונה (זה היה אחרי שכבר עזבתי את הבית של ההורים ולא היה לי waffleiron בדירה). ידידה בשם גילת (שמאז עקבותיה נעלמו) לקחה אותי לשם – והתמכרתי.

אני הייתי אוכל בדרך כלל וופל עם חצי קרם ערמונים וחצי ריבת חלב עם שוקולד לבן מגורר.

וכך המשכתי ללכת. הייתה לי חברה, החלפתי את החברה, הייתי בהתמחות (וגם הבאתי וופלים לידידה שהתמחתה ביגאל ארנון ונשארה עד השעות הקטנות של הלילה).

תוך כדי הזמן גם התיידדתי אם האנשים הנחמדים שמכרו שם את הוופלים (חוץ מהבעלים – שהייתה אנטיפטית). ונהיינו קבוצה של 4 חברים: אני, חברה שלי, וט +פ (שעבדו בחנות), אכלנו מידי פעם ביחד (לא בחנות) ונפגשנו סתם כידידים (פ. אפילו סייעה לי כשבישלתי ארוחה חגיגית ליום ההולדת ה-60 של אמא שלי (ביחד עם ביגל – שכותבת בפירורים).

ואז נפרדתי מהחברה (המשוגעת) שלי ובמשך שלושה ארבעה חודשים לא ידעתי כ"כ מה לעשות עם עצמי. הייתי קצת מדוכא ולאט לאט הידידות עם פ. התחזקה. עד שבאיזהשהו שלב החלתטי שאני רוצה להעביר את זה לשלב הבא.

לקח לי איזה חודש של שכנוע ובסוף היא הסכימה לצאת איתי, והתחלנו לצאת.

6 שנים אח"כ-

אנחנו נשואים, ויש לי שני ילדים קטנים וחמודים שעכשיו אני מכין להם וופלים בשבת בבוקר...

אז בגלל שאני התחתנתי עם מכינת וופלים מקצועית – אני מכין רק את הבלילה והיא מכינה את הוופלים בעצמה.

והנה המתכון:

(ל-4 מבוגרים ושלושה ילדים – כי יש אורחים) ואת השאריות – ניתן להקפיא!!

בקערה גדולה מערבבים:

0.5 ק"ג קמח

22 גר' אבקת אפייה

70 גר, סוכר (4 כפות),

7 גר' מלח (1 כפית).

בקערה שנייה מערבבים:

0.5 ליטר ריוויון (2 כוסות).

250 מ"ל חלב (1 כוס)

100 גר' חמאה מומסת.

6 ביצים

2 כפיות תמצית וניל.

מערבבים את הרטוב עם היבש עם כף עץ עד שהכל מתחבר (התערובת לא צריכה להיות חלקה) ונותנים לעמוד 15 שעה.

בזמן הזה מחממים waffleiron  (חשוב לחמם את שני הצדדים שלו) לחום בינוני, לא לוהט.

מורחים חמאה בעדינות על שני הצדדים של ה waffleiron וסוגרים ומסובבים באוויר (כדי שה-waffleiron  ישומן היטב.

מערבבים קלות את הבלילה.

עכשיו להכנה (ואין מה לעשות, צריך קצת ניסיון בשביל לעשות את זה כמו שצריך...):

שופכים כף שלמה (אנחנו משתמשים בכף מרק) לאמצע ה- waffleiron וסוגרים את ה- waffleiron ועוזבים אותו בשקט ל-2 דקות ואז הופכים, ועוזבים שוב בשקט ל-2 דקות.

ואז – צריך לשחרר את הוופל.

בעדינות פותחים את ה- waffleiron בודקים איזה צד לא נדבק (בד"כ הוופלים נדבקים לצד אחד) הופכים אותו כך שהצד שלו נדבקו הוופלים הוא הצד הנפתח ועם סכין, משחררים בעדינות ונותנים לכח הכבידה לעשות את שלו...

מגישים עם מה שרוצים – מייפל, קרם פאטיסייר, ריבת חלב, תותים, או (כמו בתמונה) קצפת כשעליה בננה מקורמלת.

לה ביסטקה פיורנטינה!

בכל מה שקשור לבשר "על האש" למדתי שפשטות מנצחת.

עם הבשר טוב – צריך לתת לו לדבר בעד עצמו, מקסימום, לתת לו קצת עזרה.

כשהייתי סטודנט באוניברסיטה (אי שם בשנת 2002) היה לי מרצה שהפנה אותי לסרט (יצירת אומנות בעיניי) שנקרא "dinner rush" רוב השחקנים בו לא מוכרים גם היום, אבל הסרט עצמו לוכד את ההוויה של העבודה במטבח ניו יורקי (ובעצם לא רק ניו יורקי) טיפוסי.  פנינים כמו "in my kitchen, when I tell you something, there are only three ways you can answer me:’Yes chef, no chef and I don’t know chef’”.  ועוד, מרצפות את המטבח בסרט (כמו גם בחיים). אבל עד שלא שמעתי שהמפיק של הסרט הוא איש מסעדות בעצמו, תמיד התייחסתי למנות שם כאל דברים שלא באמת קיימים.

איזו טעות.

אחרי שגיליתי את העובדה הזו. הלכתי למנה ששעשעה אותי במיוחד (לאור הטנק האנושי שנכנס למטבח ואומר לסו שף, "Duncan, La bistecca fiorentina, Mwoooa!") וחיפשתי אותה.

גיליתי שהיא קיימת.

אז החלטתי לנסות:

במקור היא נעשית עם T-Bone אבל אפשר להשתמש רק באנטריקוט או רק בפילה. העובי צריך להיות בערך 3 ס"מ (או יותר לפי מידת העשייה שאתם רוצים שיהיה בסוף– 3 ס"מ זה למדיום).

וכל העיקרון של המנה הוא בישול מהיר.

ההכנה:

מפלפלים את הסטייקים בפלפל גרוס גס לפחות חצי שעה לפני הצלייה.

חותכים שן שום, מכינים שמן זית ומברשת (אפשר לחבר כמה ענפי רוזמרין בגומיה בכדי ליצור מברשת) ומכינים מלח ים גס. - זה ה - Mise En Place (שגם עליו יש קטע נחמד בסרט)

ועכשיו:

1. מניחים את הסטייקים על גריל לוהט, זורים מלח גס על החלק העליון, מורחים את הצד העליון בשן השום ומברישים אותו בשמן זית. ברגע שמתחילים להיות טיפות קטנות על הצד העליון – הופכים את הסטייק.
2. זורים מלח גס על החלק שעכשיו עליון, מורחים את הצד שעכשיו עליון בשן השום ומברישים אותו בשמן זית.  ברגע שמתחילים להיות טיפות קטנות על הצד העליון – הופכים את הסטייק.
3. זורים מלח גס על החלק שעכשיו עליון, מורחים את הצד שעכשיו עליון בשן השום ומברישים אותו בשמן זית.
4. ברגע שמתחילים להיות טיפות קטנות על הצד העליון – הופכים את הסטייק. זורים מלח גס על החלק שעכשיו עליון, מורחים את הצד שעכשיו עליון בשן השום ומברישים אותו בשמן זית.
5. ברגע שמתחילים להיות טיפות קטנות על הצד העליון – מורידים את הסטייק מהאש.

כל התהליך כולו לוקח רק כמה דקות ויוצר סטייק, מוואה!

וכמובן, איך אפשר בלי אחד מהקטעים המפורסמים...
Vanilla lobster and sex...